ב-1875 בבוטל החוק שאסר על הומוסקסואליות בגרמניה עקב פעילות מאומצת של מגנוס הירשפלד,רופא וסקסולוג ממוצא יהודי. הירשפלד הקים את המכון לחקר המיניות בברלין בשנת 1909. המכון עסק בבעיות בחיי הנישואין, מחלות מין והומוסקסואליות. הירשפלד, האיש בעל הספרייה האדירה, היה הראשון שערך ניתוחים לשינוי מין. הניתוח הראשון התקיים ב-1912 ועיקרו הסרת שדיים לאישה. בתקופה זו ברלין היא בירה הומוסקסואלית ויש בה יותר מועדוני הומוסקסואלים מאשר ברחבי העולם. ב-1933 היטלר עולה לשלטון ובהוראתו פולשים למכון לחקר המיניות, הורסים אותו וסוגרים אותו. כמה ימים מאוחר יותר נשרפים גם הספרים. הירשפלד שהה באותה העת בחו"ל וניצל. לגרמניה לא חזר שוב לעולם.
ב-1934 הוקמה יחידה מיוחדת של גסטפו לרדיפה של הומוסקסואלים. היחידה יוצרת רשימת הומוסקסואלים המכונה "הרשימה הורודה". ב-1935 חוק 175 מתחדד, ועתה הוא אוסר נשיקות, חיבוקים או כל אקט שעשוי להיראות הומוסקסואלי. ההומוסקסואלים הנרדפים ביותר הם הגרמנים בתוך ה-SS. כשהגיעו למחנות הריכוז, קיבלו בהתחלה נקודה שחורה על השרוול עם הכיתוב 175, ולאחר מכן תויגו במשולש ורוד (סימן שמשמש עד היום להגדרה עצמית של ההומוסקסואלים). ראוי לציין כי לנאצים לא הייתה בעיה עם לסביות או עם הומוסקסואלים שאינם גרמנים, אלא רק ארים. הבעיה של הנאצים עם ההומוסקסואליות נעוצה בעובדה שהם לא מביאים ילדים לעולם ולא מפיצים זרע ארי.
ב-1936 הימלר מגייס את המשרד המרכזי של הרייך למלחמה בהומוסקסואליות והפלות. ההומוסקסואלים הועברו למחנות עבודה, שם עברו טיפולים ייחודיים כדי "לרפא" אותם. רופא דני פיתח את הטיפולים קיבל הקצאה אינסופית של "שפני ניסוי". הרופא השתיל להם שתלים של טסטסטורון, סירס אותם וחייב אותם לישון בביגוד מלא, עם הידיים מחוץ לשמיכה. מי שהפר את האיסור היה מוצא בבוקר בכפור לשלג, והיו שופכים עליו דלי מים.
1.2 מליון הומוסקסואלים היו בגרמניה של 1928. עד סוף המלחמה 100,000 מתוכם נעצרו, וככל הנראה 10,000 הומתו.
רק ב-1969 קיבלו הומוסקסואלים הכרה כניצולי שואה.
